מאת דון לורנצו קפלטי
ממשיך להמחיש את ציורי הקיר של סילביו קונסדורי בקפלה של הלב הקדוש של בזיליקת סן ג'וזפה אל טריונפאלה, בגיליון זה של מסע הצלב הקדוש נקדיש את עצמנו לשני הלוחות הפונים זה לזה במפלס הגבוה ביותר של קירות הקפלה, המתארים בהתאמה את פגישתו של ישו עם האישה השומרונית בבאר יעקב (ראה יוחנן ד', 4-1) ואת מסירת המפתחות לפטרוס ממלכת השמים (ראה הר 42, 16-13).
מי שמכיר את שני הטקסטים האוונגליסטיים מבין מיד ששתי הסצנות נבנו מתוך כבוד רב לא כל כך לאות, אלא לרוחן. למעשה, חלק מהפרטים חורגים מהטקסט. סמלי לצורך במים ולא ריאלי, למשל, הוא המדבר (שלמעשה אינו קיים סביב השומרון); בדיוק כפי שעמדתו מסמלת את ישוע שנותן מים חיים, ולא מים טבעיים, בניגוד ליוחנן ד'4, שבו אנו קוראים ש"עייף ממסעו, ישב ליד הבאר". ישנו פרט נוסף שאינו מהווה ציטוט אוונגליסטי ואליו נרצה להפנות את תשומת הלב, הפעם ב"משלוח המפתחות": זוהי דמותה של אישה, בעלת סגנון מודרני, שסוגרת את קבוצת התלמידים. מאחורי ישו האישה הזו, למעשה, היושבת עם ילד בזרועותיה ומוגנת על ידי הגבר שלה שמניח באהבה את ידו על כתפה הימנית, היא ללא ספק תוספת חופשית של הצייר, זה כאן.לפיכך הוא גם רצה לכלול משפחה בת זמננו בין תלמידי האדון שסמכותו של פטרוס משתרעת עליהם. אנחנו חושבים שזה לא כל כך התייחסות לשאלת הגירושין, המובאת בהר 19, 3-9, אלא על התייחסות של קונסאדורי (המקושר לסנט פאולוס השישי – בל נשכח זאת – על ידי קשרים אישיים של קרבה ומסירות) אלויטה אנושית (1968), האנציקליקה פורסמה שנים ספורות לפני יצירת ציורי הקיר (1971) שגרמה (ועדיין גורמת) לכל כך הרבה רעש.
אם נעבור מהפרטים לבניית שתי הסצנות (מה וסארי היה מכנה "ההמצאה"), אנו רואים, כפי שאמרנו, עד כמה היא תואמת את רוח סיפורי הבשורה: זירת הפגישה עם האישה השומרונית משוחק בצדק על שתי דמויות בלבד: ישו והאישה, כדי לבטא את שיחתם במקום שבו ליבם של שניהם, עד אז זרים זה לזה, נפתח, כפי שאנו קוראים בבשורת יוחנן. וה"המצאה" של "משלוח המפתחות" תואמת באותה מידה לבשורת מתי: למרות שהיא מציבה במרכז גם שתי דמויות, ישו ושמעון פטרוס, היא מעל הכל סצנה חגיגית ומקהלתית, עם אלה. שמונה דמויות מסודרות בתוכנית הקדמית כמקבלות הסמכות שניתן לפטרוס על ידי ישו.
יתרה מכך, אם תשימו לב למחוות של הדמויות הראשיות בשתי הסצנות, תבחינו בהבחנה משמעותית נוספת ביניהן. למעשה, ישוע והאישה מוצגים נתינה וקבלה בו-זמנית (הקדוש אוגוסטינוס המחיש אולי טוב יותר מכל אחד אחר את "משחק" הנתינה והקבלה, בשתי רמות שונות, בין ישו לאישה השומרונית), בעוד, בסצנה של "המסירה", פטרוס, שעומד זקוף כמו ישו ומביט לו ישר בעיניים כי הוא נושא את סמכותו, הוא פשוט בפעולת הקבלה: "אתה פטרוס ועל הסלע הזה אבנה את שלי. כנסייה» (הר 16, 18). הכנסייה היא שלו, של האדון: «Ecclesiam suam», אפשר לומר, בציטוט הביטוי שסנט פאולוס השישי רצה לכלול, רק לפני שישים שנה (אוגוסט 1964), באנציקליקה אחרת, הראשונה של האכסניה שלו.
