מאת דון לורנצו קפלטי
Cעל הגיליון האחרון של 2024 de מסע הצלב הקדוש, אנו מסיימים את הסקירה של ציורי הקיר של סילביו קונסדורי בבזיליקת סן ג'וזפה אל טריונפאלה על ידי ניתוח שני הלוחות האחרונים של קפלת הלב הקדוש, המוקדשת בהתאמה ל"דג המופלא" ול"סעודת אמאוס".
יש לומר מיד שאם "הסעודה באמאוס" היא בבירור הנושא האיקונוגרפי של הסצנה האחרונה, "תפיסת הדגים המופלאה", גם אם רצינו להתייחס אליו כעל דמיון במקביל ללוק 5, 4-11 ושל יוחנן 21, 4-8, אין את אותה מידת ראיות. למעשה, נראה שהדמות המרכזית, סיימון פיטר, לא נוכחת, לפחות באיקונוגרפיה שקונסדורי אימץ עבורו בסצנה הקודמת של "מסירת המפתחות" ואולי גם ב"דרשה על הַר". אבל, מצד שני, מי יכול לעורר, אם לא את סיימון פטרוס, את הדמות בחזית, שאוחזת ברשת, זורק את עצמה לרגלי ישו? ואיך נוכל להבין את המחווה של ישוע אם לא כמחווה של רחמים והסתה ("אל תפחדו, מעתה תהיו דייגים בני אדם", לוקס ה', י') לנוכח הפליאה והווידוי הצנוע של שמעון פטרוס: "אדוני, סור ממני, כי אני חוטא" (לוקס ה':5)? יתרה מזאת, ברקע ישנה גם "הסירה האחרת" (Lk 10, 5), בהתאם לסיפור הבשורה. זהו אפוא "הדג המופלא", כן, אבל מתואר על פי רגישותו של קונסדורי, שאינו אוהב להיות דידקטי ומעדיף לתת רק את המאפיינים המהותיים של הסצנות האוונגליסטיות, ואז ללוות אותן באלמנטים אנכרוניסטיים, לבטא. העכשוויות של הנוכחות והפעולה של ישוע המשיח.
לאחר שניקינו את השדה מאי-ודאות אפשרית ברמה איקונוגרפית, אנו משלימים את תיאור "הדג המופלא". בחזית, בסצנה הבנויה על שפת אגם טבריה, בתוך נוף דליל ביותר, ישנם שלושה דייגים, בגילאים שונים, שלכולם יש בידיהם חלק מהמלכוד השופע ונראים מלאי השתאות לעבר ישו. עם זאת, איך ויותר מזה הכורע (שזהות הפנים שלו, אנחנו חוזרים ומדגישים, היא בכוונה לא זו של סיימון פייטרו), גם לשני האחרים יש פנים ולבוש אנכרוניסטי. אנו מאמינים - ואיננו חושבים שאנו הולכים רחוק מהאמת - שניתן לייחס את הסיבה לכך שקונסאדורי, ובכך מייצג את "הדייג המופלא", רצה מצד אחד להדגיש את הנס שלא כל כך. חלק גדול מהדיג של דגים אבל של גברים, ומצד שני, להדגיש את קרבתו של ישוע לעובדים הצנועים ביותר לאורך כל הזמן. אנו זוכרים כיצד, בשנים שבהן נוצרו ונוצרו ציורי הקיר, הפגין פאולוס השישי, בכתבים, גישות ומחוות, תשומת לב מיוחדת מאוד לפועלים.
עוברים ל"סעודה באמאוס", הפרסקו האחרון של כל יצירתו של קונסדורי, בפינה השמאלית התחתונה בקפלת הלב הקדוש, אנו מבינים מיד שהוא נושא לא רק את חתימתו של הצייר (כמו הראשון אי פעם בסדר ההגיוני של ציורי הקיר שלו, כלומר של הבשורה בקפלה ממול של אם ההשגחה האלוהית), אבל גם דיוקן העצמי שלו בזה של שני התלמידים ליד השולחן עם ישו נושא ימין על הלב. קונסדורי משתלב במרכז הסצנה בצורה שהיא הכל חוץ מבנאלית או לשווא. למעשה, על ידי הצגת עצמו כאחד מתלמידי אמאוס, הוא רוצה להעיד באופן בל יימחה כי בחייו זיהה את ישוע המשיח שקם. יתר על כן, מנקודת מבט פרשנית, הדיוקן העצמי הזה שלה בסוף המחזור מאשש אותנו ברעיון שמאחורי פניה של מריה הבשורה, בתחילת המחזור, ייתכן שהיה זה של הצייר. אישה (ראה מסע הצלב הקדוש, 2/2024, עמ'. 15).
כמו ב"תפיסה מופלאה של דגים", גם ב"סעודה באמאוס", למעט ישוע המשיח - היחיד ששומר על פנים ולבוש זהים לאורך כל הפרקים השונים המתוארים, אבל כאן מסתכל למעלה בפעם הראשונה. זמן, כי עתה הוא עומד לעלות אל האב ("זיהו אותו, אבל הוא נעלם מעיניהם", לוקס כ"ד, ל"א) וקורא ממנו את הברכה על הלחם - ללבוש, לתסרוקות, לחפצים יש את הטעם של עכשוויות; של ימי חול ועכשוויות דלילה, שבו סילביו קונסדורי מציג גם שתי דמויות שהבשורה של לוקס אינה מדברת עליהן: אישה שמביאה יין, להשלמת הסמליות האוכריסטית, ודמות שמציצה מאחורי התריסים, כדי לייצג את סקרנות טהורה שמלווה את ישוע המשיח לאורך מאות השנים. עם זאת, דמויות שאינן מסיחות את דעתן, כפי שקורה תדיר בתולדות האמנות, מהפעולה המכרעת של ישוע המשיח בקרב בני אדם, אלא הופכות אותה למרכזית ותקשורתית עוד יותר.
איזה מחזור אינטנסיבי של שנים עשר ציורי הקיר מאת סילביו קונסדורי בבזיליקת ס. ג'וזפה אל טריונפאלה!