הד לראיון של אנדריאה טורניאלי עם האפיפיור פרנציסקוס
מאת אנדריאה טורניאלי
תשעה חודשים לאחר בחירתו, האפיפיור פרנציסקוס אמר לאנדריאה טורניאלי, עיתונאית מלה סטמפה מטורינו, את תחושותיו על חגיגת חג המולד. בשיחתו הארוכה עם האפיפיור סיקר טורניאלי את בעיות הרעב העולמי, סבלם של ילדים ומתחים בינלאומיים. השיחה הייתה ארוכה ונשאלה שורה של שאלות עם תשובות מאירות מאוד על בעיות האנושות, שעדיין רלוונטיות מאוד היום. מאותו ראיון למדנו שני קטעים שיכולים לעזור לנו לחיות את חג המולד של הגואל ברגשות מחודשים בשנת 2017.
באותה הזדמנות דיווחה אנדריאה טורניאלי כי במהלך השיחה הארוכה "פעמיים, השלווה הזו שכל העולם למד להכיר נעלמה מפניו של פרנסיס, כשהזכיר את הסבל התמים של ילדים ודיבר על הטרגדיה של הרעב בעולם". שתי מציאויות בעלות רלוונטיות דרמטית גם היום. הבה נקרא את ההד הזה שהופך לזעקה נוכחית.
הוד קדושתך, מה אומר חג המולד לאיש של היום?
"זה מדבר אלינו על רוך ותקווה. במפגש איתנו, אלוהים אומר לנו שני דברים. הראשון הוא: יש תקווה. אלוהים תמיד פותח דלתות, לעולם לא סוגר אותן. האבא הוא זה שפותח לנו את הדלתות. שנית: אל תפחד מרוך. כאשר הנוצרים שוכחים מתקווה ורוך, הם הופכים לכנסייה קרה, שאינה יודעת לאן ללכת ומסתבכת באידאולוגיות ובעמדות עולמיות. בעוד שפשטות האל אומרת לך: קדימה, אני אבא שמלטף אותך. אני מפחד כשהנוצרים מאבדים את התקווה ואת היכולת לחבק וללטף. אולי מסיבה זו, במבט לעתיד, אני מרבה לדבר על ילדים וקשישים, כלומר חסרי ההגנה ביותר. בחיי ככומר, ביציאה לקהילה, ניסיתי תמיד להעביר את הרוך הזה במיוחד לילדים ולקשישים. זה עושה לי טוב, וגורם לי לחשוב על הרוך שיש לאלוהים כלפינו".
האפיפיור פרנציסקוס, איך אתה יכול להאמין שאלוהים, שנחשב על ידי הדתות לאינסופי וכל יכול, עושה את עצמו כל כך קטן?
"האבות היוונים קראו לזה "סינקאטהבסיס", התנשאות אלוהית. אלוהים שיורד ואיתנו. זה אחד המסתורין של אלוהים בבית לחם, בשנת 2000, אמר יוחנן פאולוס השני שאלוהים הפך לילד תלוי לחלוטין בטיפול של אב ואם. זו הסיבה שחג המולד נותן לנו כל כך הרבה שמחה. אנחנו כבר לא מרגישים לבד, אלוהים ירד להיות איתנו. ישוע הפך לאחד מאיתנו ומבחינתנו הוא סבל מהקצה המכוער ביותר על הצלב, זה של פושע".
חג המולד מוצג לעתים קרובות כאגדה מתוקה. אבל אלוהים נולד בעולם שבו יש גם הרבה סבל ואומללות.
"מה שאנו קוראים בבשורות הוא הכרזה על שמחה. האוונגליסטים תיארו שמחה. לא עושים שיקולים לגבי העולם הלא צודק, לגבי איך אלוהים יכול להיוולד בעולם כזה. כל זה הוא פרי התבוננותנו: העני, הילד שחייב להיוולד בתנאים קשים. חג המולד לא היה הוקעה של אי צדק חברתי, של עוני, אבל הוא היה הכרזה על שמחה. כל השאר הם השלכות שאנו מצירים. חלק צודקים, חלק פחות צודקים, חלק עדיין אידיאולוגיים. חג המולד הוא שמחה, שמחה דתית, שמחה של אלוהים, פנים, של אור, של שלום. כשאין לך את היכולת או שאתה במצב אנושי שלא מאפשר לך להבין את השמחה הזו, אתה חווה את החגיגה בשמחה עולמית. אבל יש הבדל בין שמחה עמוקה לשמחה עולמית".
השנה הוא חג המולד הראשון שלו, בעולם שבו לא חסרים סכסוכים ומלחמות...
"אלוהים לעולם לא נותן מתנה למישהו שאינו מסוגל לקבל אותה. אם הוא מציע לנו את מתנת חג המולד זה בגלל שלכולנו יש את היכולת להבין ולקבל אותה. כולם, מהקדוש ביותר ועד החוטא ביותר, מהנקי ביותר ועד המושחת ביותר. אפילו לאדם המושחת יש את היכולת הזאת: מסכן, אולי יש לו את זה קצת חלוד, אבל יש לו. חג המולד בתקופה זו של עימות הוא קריאה מאלוהים, שנותן לנו את המתנה הזו. האם אנחנו רוצים לקבל את זה או שאנחנו מעדיפים מתנות אחרות? חג המולד הזה בעולם מוטרד ממלחמות גורם לי לחשוב על סבלנותו של אלוהים המעלה העיקרית של אלוהים המוסברת בתנ"ך היא שהוא אהבה. הוא מחכה לנו, לעולם לא נמאס לחכות לנו. הוא נותן את המתנה ואז מחכה לנו. זה קורה גם בחיים של כל אחד מאיתנו. יש כאלה שמתעלמים מזה. אבל אלוהים סבלני והשלווה, השלווה של ליל חג המולד היא שיקוף של סבלנותו של אלוהים איתנו".