מאת Ottavio De Bertolis
כולנו מכירים את הליטוני של הלב הקדוש: שאושרו על ידי האפיפיור ליאו ה-1899 ב-XNUMX, הם דרך פשוטה ועמוקה להזעיק את ליבו של ישו, הנשקפת בהיבטים שונים ובדמויות שונות. עם היום, אנו מתחילים להציע לקוראינו כמה הרהורים על הליטניות האישיות, כדי שיוכלו לחוש וליהנות בקלות רבה יותר מעומק כתבי הקודש הכלולים בהם ובדרך כלשהי מרוכזים. אז בואו נתחיל עם הראשון.
ביטוי זה מפנה אותנו למקומות רבים בכתובים. בפרט נוכל לקחת את יוחנן י"ז:17: "הכרתי את שמך להם, והודעתי, כדי שתהיה בהם האהבה שבה אהבת אותי ואני בהם". כך ישוע עצמו מלמד אותנו מה שאול יכנה את תעלומת האימוץ כבנים, המרכז והפסגה של כל הגאולה, המשמעות העמוקה ביותר שלה: למעשה איננו עוד עובדי אלוהים, אלא בנים. למעשה, לבו של ישוע נותן לנו את מה שאין לנו מטבענו, אלא את מה שיש לו לבדו, כלומר את היחסים עם האב. פירוש הדבר הוא שהיחסים שלנו עם ה' אינם אלה שיש לכל אחד מאתנו עם אביו על פי הבשר, אלא מתרבים לאין שיעור: למעשה האב הוא עיקרון החובה, החוק, ולכן הסנקציה. האב, במילים אחרות, הוא עקרון הסמכות; זה הכרחי שבחיים שלנו כילדים, אנו נולדים מודעים לכך, ובכל זאת הכרחי גם שכאשר אנו מתבגרים, נהפוך את המצוות או את החוק לשלונו, ונפנים אותם, כדי שלא נציית עוד. מתוך פחד או פחד, אלא בגלל שאנחנו יודעים וחולקים את הערכים המוצעים לנו.
במובן זה פאולוס מבחין כי החוק הוא כמו מורה עבורנו: הוא חייב להיות שם, אבל אנחנו, כשאנחנו הופכים למבוגרים, כבר לא נמצאים תחת מורה או כוח, אלא, כביכול, אנחנו הולכים לבד, בחופש .ולא בעבדות. שוב, יוחנן אומר שהתורה ניתנה באמצעות משה, אך החסד והאמת ניתנו לנו באמצעות ישוע המשיח. כאשר אנו קוראים ללב המשיח כבנו של האב הנצחי אנו מבקשים דווקא לא לחיות עם אלוהים מערכת יחסים של עבדות או ציות כמשרתים, אלא במערכת יחסים מלאת אמון שבאמצעותה אנו יודעים שהוא, אלוהים עצמו, אהב. אותנו לראשונה. הנה בדיוק השם החדש של אלוהים שישוע מגלה לנו, שגורם לנו לדעת ויגרום לנו לדעת שוב, כלומר אפילו יותר. תזכור שפול מלמד שלא קיבלנו רוח של עבדים כדי ליפול חזרה לפחד, אלא רוח של בנים שבאמצעותה אנו זועקים: אבא, אבא, כלומר: אבא.
הנה השם החדש.
לפיכך, האב הוא עיקרון הסמכות והציווי, כפי שאמרנו, ולפיכך של האיסור: אין זה מקרה שהמצוות, תורת משה, הן כולן "לא" לעשות כך או כך. אבל ישוע לא נתן לנו חוק, אלא אהבה, ובדרך זו הוא לימד אותנו לא לציית לחוק חיצוני, אלא לאהוב הנעה על ידי רוח הקודש, שהיא רוחו שלו.
כך נוצקת אהבת אלוהים אל ליבנו באמצעות רוח הקודש שניתנה לנו: זו, בו-זמנית, אהבת אלוהים לבנו, שניתנה לנו, כך שאנו כל כך נאהבים מ. האב באותה אהבה שבה הוא אוהב את בנו הנצחי, ובאותו הזמן, ניתנת לנו האהבה שבה הבן אוהב את אביו בתמורה, ומקריב את עצמו לו, כך שלא נהיה עוד אלו אשר לחיות, אבל המשיח חי בנו. זו הסיבה שישוע אומר לנו "אני עולה אל אבי ואביכם, אלוהיי ואלוקיכם", לא כדי להפריד או להבדיל ממנו, אלא להיפך, להתאחד איתו באותה מערכת יחסים. תקרא ככה לבו של המשיח פירושו אפוא לבקש ממנו להפוך אותנו לילדים כפי שהוא בנו, בוחר ורוצה עבורנו את מה שהוא בחר ורצה עבור עצמו, לחיות כמוהו מסיבה זו אנו מציעים לו את יומנו: למלא, כך דבר, עליו, על רוחו את התפילות, המעשים, השמחות והייסורים שלנו.