הכנסייה מאמתת ניסים בזהירות ומכירה בהם בהכרת תודה. מאה שנים לאחר האירוע, הארכיבישוף של ליברפול מאשר ריפוי מופלא שהתרחש בלורדס עבור נכה מלחמה

מאת דון גבריאל קנטלופי

ביום ראשון ה-8 באוקטובר 2024, הארכיבישוף של ליברפול, מונסיניור מלקולם מקמאהון, הכיר רשמית בנס ריפוי שהתרחש בלורדס לפני מאה שנה, ב-25 ביולי 1923, לטובת ג'ון ג'ק טריינור, קתולי בזמנו בשנות הארבעים לחייו, השתייך לדיוקסיה האנגלית, חולה אפילפסיה במלחמת העולם הראשונה. למרות שכבר היה נהוג להאמין שטריינור נרפא בנס, מעולם לא הייתה הכרזה מטעם הסמכות הכנסייתית בעניין, שכן התיעוד הרפואי נחשב לבלתי מספק.

לאחרונה עלתה לרגל לורדס, ביום השנה לזו שהתרחשה מאה שנים קודם לכן, ובהזדמנות זו נמצא הדו"ח של הרופאים שביקרו את הנכה בשנת 1923 ונבחן מחדש, ולאחר מכן הכריז: "אנו מכירים ומכריזים, יחד עם עמיתינו, כי זהו הטבע החיצוני והדינמי שלמעלה לחלוטין". זה היה הצעד הראשון בתהליך הקנוני שאיפשר לארכיבישוף מקמאהון לפרסם את הצו המכיר בנס.

מדי שנה, ארבעה עד שישה מיליון מאמינים עולים לרגל אל המקדש שלמרגלות הרי הפירנאים, רבים מהם בתקווה להירפא ממחלות שונות בהשתדלות מרים הבתולה. התפילה מלווה בטבילה המסורתית במים אשר
הוא זורם ליד המערה, בהתאם להזמנה שהביעה המדונה עצמה לברנדט ב-25 בפברואר 1858, יום ההופעה התשיעית.

ההערכה היא שמאז ההופעה הראשונה היו לפחות 6500 מקרים של "ריפוי מופלא", אולם עד כה הכירה הכנסייה רק ​​ב-71 מהם, שנחשבים רשמית בלתי מוסברים מבחינה רפואית. תהליך ההכרה מדוקדק והשלב הראשון הוא תמיד ניתוח רפואי-מדעי מדויק המתבצע בלורד ב הלשכה לתצפיות רפואיות. משרד זה החל את פעילותו בשנת 1883 ביוזמתו של דוקטור ז'ורז'-פרננד דונו דה סן-מקלו, בהזמנתו של הרקטור הראשון של המקדש פייר-רמי סמפה, "כדי שאף צליין לא יעזוב את לורד".
דס טוען שהחלים מבלי שהגיש את סיפור ההחלמה שלו לצוות רפואי קפדני". המשימות של ה משרד הוגדרו מחדש על ידי פיוס X
בשנת 1905 והחזירו את הקריטריונים שנקבעו לתהליכים הקנוניים של הברכה.

בתחילה יש לברר האם מדובר בהחלמה "בלתי צפויה"; בשלב מאוחר יותר מוודא כי מדובר בריפוי "מאושר" ורק בשלב שלישי מזהים את "אופיו יוצא הדופן". במילים אחרות, על בסיס מומחיות מדעית עדכנית, המטרה היא להגדיר את יוצאי הדופן של הריפוי ואת מידת הסופיות שלו.

דל משרד נכללים רופאים מכל האמונות הדתיות; הם מבצעים בדיקה ראשונית של הריפוי המופלא לכאורה, שנבדקת לאחר מכן על ידי הוועדה הרפואית הבינלאומית של
לורד, שבסיסה בפריז. מדובר בגוף בינלאומי, המורכב מכארבעים רופאים מכל העולם, הנקראים באופן עצמאי לבחון מחדש ריפויים שלדעתם הם מופלאים, ואז בסופו של דבר מחליטים שהמקרה אינו ניתן להסבר על פי הידע המדעי העדכני. לאחר הערכה נוספת של הקריאה לבתולה, הכנסייה יכולה להכיר באופיו המופלא של ריפוי ובמקרה זה ההצהרה מופקדת בידי הבישוף של הדיוקסיה שאליה משתייך האדם שנרפא.

עם זאת, יש לזכור שהכנסייה אינה קובעת את החובה על המאמינים להאמין באירועים אלו הנחשבים על-טבעיים, וגם לא בהתגלות פרטיות, שכן מדובר במציאות שאינה שייכת לפיקדון האמונה הקתולית. הם מסווגים כ תודה נתונים בחינם, כלומר, מתנות חינם מאלוהים מעל הכוח הטבעי, אך גם מחוץ לזכותו העל טבעית של האדם המקבל אותן. פאולוס הקדוש, במכתבו הראשון לקורינתים, פרק 12, ראה אותם כשייכים לכריזמה של הנבואה, מכיוון שהם מאשרים את ההתגלות על ידי גילוי דברים שרק אלוהים יכול לדעת, אבל שהם כבר כלולים בה.

בלורד המזרקות והאגנים לטבילת החולים ניזונים מלמעלה מ-120 אלף ליטר מים, הזורמים מדי יום ממעיין לורד, מים שניתוחים מדעיים זיהו כדומים לאלו של מעיינות הרים סמוכים אחרים. עם זאת, הריפויים ממשיכים להתרחש בקרב החולים לאחר טבילה במי האמבט.

במהלך השנים השתנו הרגישויות התרבותיות והציפיות הרוחניות של עולי הרגל שעומדים על רגליה של "הגברת הלבנה", אך נותרה בעינה השאלה שלורדס מציב. למעשה, ריפויים מדהימים רבים אומתו על ידי מאות רופאים ואלפי עדים. אלו עובדות שאי אפשר להתעלם מהן.

תפילה היא לב הריפוי בלורד, תנאי חיוני להתרחשות נס. הפרט המרפא הוא לא זה שמתפלל עבור עצמו, אלא זה שמתפלל עבור אחרים, ובכך חי בסגפנות ובהכחשה עצמית. ולורדס נשארת מקום התקווה, גם כי שם חווים שמול אנושות פצועה תמיד יש מישהו שמסוגל לקבל את פניו ומוכן להפשיל שרוולים, מישהו ששוכח את כאבו ומתפלל כדי שקול האח הסובל לצידם יישמע.