it IT af AF zh-CN ZH-CN en EN tl TL fr FR de DE iw IW ja JA pl PL pt PT ro RO ru RU es ES sw SW vi VI

מאת רוזנה וירג'ילי

"הוא הגיע לנצרת, שם גדל, וכרגיל, בשבת, הוא נכנס לבית הכנסת וקם לקרוא. ניתנה לו מגילת ישעיהו הנביא; הוא פתח את המגילה ומצא את הקטע שבו נכתב: "רוח ה' עלי; מסיבה זו הוא משח אותי ושלח אותי להביא בשורה לעניים, להכריז שחרור לאסירים וראייה לעיוורים; לשחרר את המדוכאים, להכריז על שנת חסד ה'". הוא גלגל את המגילה לאחור, החזיר אותה למלווה והתיישב. בבית הכנסת עיני כולם נשואות אליו. ואז התחיל לומר להם: 'היום נתקיים הכתוב הזה בשמעכם'" (ל"ד, טז-כ"א).

במילים אלה ובמחווה זו, ישוע מכריז על "יובל" שלו בבשורת לוקס. בברית החדשה, למעשה, מופיע היובל כשליחות, אכן עצם האדם של הנצרת. ודווקא בבית הכנסת של הכפר הקטן בגליל, בו גדל בנו של יוסף, הוא מודיע על מטרת עלייתו ארצה: להביא, אכן, אפילו להיות "שנת חסד מה'" ו. להכריז לכולם ש"היום" התגשמו דברי ישעיהו, האור הרחיק את הצללים מעיני העיוורים, החופש הרחיב את לב המדוכאים, השחרור גרם לכל הנעולים בשלשלאות חומריות ומוסריות לשמוח. .

זוהי ה"מציאות" שממנה עשויה ה"בשורה הטובה", הבשורה לכל העניים, כלומר לכל אלה שהם חסרי הביטחון של כדור הארץ, המודרים, התלויים בין הישרדות למוות. ישוע הוא, עבור כולם – כמו עבור כולנו – שנת חסד! הוא מתנת החיים המשוחררת מכל סבל, מכל קשר של כאב, מאימת המלחמה והאיבה, מקיפוח, מאפלה קיומית ורגשית, מכל בושה. חלום שיהפוך לבטון במהלך שליחותו הארצית ברחובות הגליל, ביהודה ושומרון, בדקאפוליס ובפניקיה, שם יעבור החזרת הראייה לעיוורים וישחרר את כל הסובלים מרוחות טמאות, ריפוי מהחולשות שהחזיקו יצורים עניים עבדים בתוך גוף נכה או כפוף, ופנימיותם מדוכאת על ידי דאגות וחרדות מכל צבע.

"שנת חסד" זו תמשיך להיות "היום", להתעדכן בעבודת תלמידיו לאחר עלייתו של הקים לשמים, בזמננו שטרם התממש בעבודת הנוצרים, ב. יובל של הכנסייה, שנקרא להפוך למסר של שמחה, צדק, שלום, גאולה לכולם. לפני היותה שנה של סליחה, היובל היא שנה של הכרזות ועדות על אהבתו הבלתי נלאית של אלוהים כלפי האנושות, החל מהכי נשכח, זהו קול נגד זרם המעורר ומפיץ תקווה בעולם מוקף באלימות. הוא פותח מעבר של אמון ברוח הטוב והאהבה, בין מימי ההיסטוריה המאיימים שמשרים פחד ברוב האנשים.

כידוע, האפיפיור פרנציסקוס הכריז על יובל 2025 עם שור של אישום הזכאי לתקווה: Spes non confundit (התקווה לא מאכזבת). כך הוא מציג את הסגולה הזו
(נ' 1-2): "כולם מקווים. בלב כל אדם יש תקווה כרצון וציפייה לטוב, למרות שלא יודעים מה יביא איתו המחר. עם זאת, חוסר הניבוי של העתיד מעורר לעתים תחושות סותרות: מאמון לפחד, משלווה ועד ייאוש, מוודאות לספק. לעתים קרובות אנו פוגשים אנשים חסרי לב שמסתכלים על העתיד בספקנות ובפסימיות, כאילו שום דבר לא יכול להציע להם אושר. שהיובל יהיה הזדמנות לכולם להחיות תקווה. דבר אלוהים עוזר לנו למצוא את הסיבות. הבה נתנהל לפי מה שכתב השליח פאולוס לנוצרי רומא: ”לכן, לאחר שהצדקנו באמונה, אנו שלמים עם אלוהים באמצעות אדוננו ישוע המשיח. דרכו יש לנו גם, דרך האמונה, גישה לחסד הזה שבו אנו מוצאים את עצמנו ומתפארים, איתנים בתקווה לכבוד ה' [...] התקווה אינה מאכזבת, כי אהבת ה' נשפכה ליבנו באמצעות רוח הקודש שניתנה לנו (רומים ה, 5-1)".

עם דברי השליח פאולוס שכותב לקהילת רומא, האפיפיור פרנציסקוס מחבר את המציאות העתיקה לזו הנוכחית: כבר אז, בתחילת ההיסטוריה של הכנסייה, היה צורך "להחיות את התקווה" בליבם של אנשים. כבר אז, למעשה, נכנענו לוויתור מול כל כך הרבה מציאות וחוויות של דיכוי וכאב, התמוטטנו בחוסר אמון ביכולתנו להרים את עינינו אל מעבר לגבולות האומללות האנושית. לא היה קל אפילו באותה תקופה - להיפך, זה היה אולי הרבה יותר קשה - לחשוב ולבחור בחופש, לצאת לדרך של שחרור באומץ ובאמונה. אבל האדון הקם הציע לכולם את הרוח שנותנת אמונה ועושה אותנו איתנים בתקווה. כוחנו הוא אהבת אלוהים שרוח הקודש שפכה בלבנו; שלומנו הוא במי ש"עשה שניים לאחד, שובר את חומת הפירוד שחיצה ביניהם, כלומר איבה, על בשרו" (אפ' ב', 2).

היובל הוא דלת התקווה לאלה השוממים, המאוכזבים והמבולבלים, וגם לאלה הטעונים בעול מההשפעות המזיקות של חטאם. השנה שהחלה, אפוא, קוראת לכל הנוצרים למשימה כפולה: הראשונה היא לשמוח, כלומר להפוך את מה שאנו מקווים למילה ונבואה על ההווה, צהלה של שמחה והכרת תודה שמקרינה כלפי עָתִידִי; השני הוא לתת את כולנו היום כדי להשלים את עבודת ה'. לפרוע את החוב של שנת חסד שציפתה בכל פינה בעולם.