ערב יובל שנת 2000, ב"מסר ליום הייעוד", כתב יוחנן פאולוס השני: "בתקופתנו, מחוללים ועם זאת מוקסמים מהחיפוש אחר הקודש, קיים צורך מיוחד בקדושים אשר חיים בעוצמה את הבכורה. של אלוהים בקיומם, הופכים את נוכחותם האוהבת והשגחת לתפיסה. קדושה, מתנה שיש להפציר בה ללא הרף, מהווה את התגובה היקרה והיעילה ביותר לרעב של העולם העכשווי לתקווה וחיים. האנושות זקוקה לכמרים קדושים ולנשמות מקודשות שחיות יום יום את המתנה הכוללת של עצמם לאלוהים ולאחרים; של אבות ואימהות המסוגלים להעיד על חסד קודש הנישואין בתוך הבית, לעורר מחדש אצל הפונים אליהם את הרצון לממש את תוכנית הבורא למשפחה; של צעירים שגילו באופן אישי את ישו והוקסמו ממנו כדי לעורר את חבריהם למטרה של הבשורה".
"אל תפחד!". זהו אחד הביטויים שאפיינו את האפיפיאט של יוחנן פאולוס השני.
בתנ"ך ההזמנה הזו לא לתת לפחד לאחוז בך חוזרת על עצמה 365 פעמים: מנה יומית לאומץ לחיות. המלאך גבריאל התחיל בנצרת כשאמר למרים: "אל תפחדי". המלאך חוזר על כך בחלום ליוסף: "אל תפחד לקחת את מרים לכלתך". ישוע אמר זאת לתלמידיו על סירה בסערה בלילה. גם דון גואנלה שמע את זה פעמים רבות כשהתמודד עם הקושי לעשות טוב: "אל תפחד, הצדקה תמיד דוחפת אותך הלאה, לעבר חוף העניים".
אתר אינטרנט משופר ומחודש של המועצה האפיפיורית למשפחה (www.familia.va), אתר שני ספציפי לאירוע העולמי במילאנו (www.family2012.com), הדפסה והפצה מקוונת בהיקף של כמאה עמודים ("המשפחה: עבודה וחגיגה") עם טקסים הכנה בשבע שפות לשימוש ברחבי העולם, וכן אינספור יוזמות פרסום וחסויות ברמה לאומית ובינלאומית: אלו הם "המרכיבים" של מסע ההכנה מאויר ב-24 במאי בוותיקן, לאור המפגש העולמי השביעי של משפחות שנקבע במילאנו בין ה-30 במאי ל-3 ביוני 2012.
הכנסייה ה"אוניברסלית" מהמרת את עתידה על הכנסייה ה"ביתית", המשפחה שנולדה מסקרמנט הנישואין, כמקור רב-שנתי של כוח וחסד אלוהי. מפגש המשפחות העולמי השביעי יתקיים במילאנו מה-30 במאי עד ה-3 ביוני 2012. השלב הראשון של מסלול הכנה ארוך זה מתחיל מנצרת, ערש המשפחה הנוצרית הראשונה. אותה משפחה הפכה לבית ספר של אנושיות, אמונה, זוגיות, עבודה וחגיגה בנצרת תמיד הייתה אווירה של "משפחה, עבודה וחגיגה", שלושה נושאים שישזרו זה בזה במחול של שמחה ומסלולי חיים.
בחודשי הכנה אלו תהיה לנו המשימה להישאר בלב המשפחה למופת הזו. עינינו יהפכו סקרניות, חמדניות לאור לתפוס ברגשות ה"שילוש הארצי" הזה, אותם זרעים של תקווה לגרום לחיי המשפחה שלנו לחמץ באותו מוהל שהזין את קיומם.
הבה נמשיך את ההרהור שלנו על עשר המילים שעושות אותנו חופשיים. הדיבר השביעי אומר: "לא תגנוב", ובכך מרגיש כל אחד מאיתנו פטור מכל אשמה. למעשה, אף אחד מאיתנו מעולם לא נסע לשדוד בנק, או זקנות כייסות באוטובוס. אבל ברור שלציווי, או יותר נכון למילה, יש משמעות הרבה יותר משמעותית.
קודם כל, אני רוצה לציין שמדברים על זה לא מעט. למעשה, בעוד שהדיבר השישי, זה על טוהר המידות, מורגש כמחייב באמת, מעין בוגאבו שבו תלוי אם להיות במצב של חסד או לא, הדיבר השביעי די מתעלם, כאילו ה' לא אהב. המעלות "ציבוריות", אבל רק "פרטיות".
בואו נמשיך את הדיון. לאחר שחיפשנו את המשמעות הספציפית של "אמונה" המתבטאת ב"אמונה" ממשית, התחלנו לדבר על אותה מציאות שאנו מכנים "אלוהים", אלוהי ההתגלות היהודית-נוצרית שאינו זה של "המיתוסים", שהומצא. על ידי הדמיון האנושי כהסבר לתופעות טבע בלתי מובנות, וגם לא זה של "טקסים", הנגבים על ידי הצורך האנושי בהגנה ובכוח אל מול צורכי החיים האישיים והקהילתיים. האמונה היהודית-נוצרית אינה "מסבירה" את הטבע, שהוא משימת האינטליגנציה האנושית באמצעות ידע ומדע, ואינה "מכופפת" אותו לצרכי האדם, שזו משימתה של הטכנולוגיה, המשתמשת בידע על הטבע כדי נסו לשלוט בו ולספק את הצרכים הקונקרטיים של אנשים ועמים.
כיום, רבים מאיתנו, בתחומים רבים מדי של החיים הציבוריים, מנווטים לפי הראייה: בית ספר, אבטלה, צעירים ואחרון חביב, קשישים. אנחנו חושבים עליהם על ידי משחק הכל בפלטפורמה הפנסיונית, על המספר ההולך וגדל של קשישים וההשלכות הכלכליות על עלויות הבריאות, אבל אנחנו לא מודאגים מהעובדה שעבור קשישים יש ירידה דרמטית באיכות של חיים .
לא מספיק לתת שנים לחיים ובכך להאריך את הזקנה, אלא דחוף לדאוג לתת חיים לשנים.
מאת דון מריו קררה
«שנות חיינו הן שבעים, שמונים עבור החזקים ביותר, אבל כמעט כולן הן עייפות, כאב; בקרוב הם חולפים ואנחנו נעלמים". במילים אלו מתהילים 90 פתח יוחנן פאולוס השני את מכתבו לקשישים.
בסוף האלף השני האפיפיור, שנכנס כעת לזקנה, חש את הרצון להיכנס לדיאלוג עם אנשים בני גילו כדי להביע קודם כל את הכרת תודה לאלוהים "על המתנות וההזדמנויות שהוא העניק לו בשפע. ".
מציעים תפילה
הלב האלוהי של ישוע,
אני מציע לך דרך
של הלב ללא רבב
של מרי, אמא
של הכנסייה, באיחוד
לקורבן האוכריסטי,
תפילות ופעולות,
את השמחות והייסורים
של היום הזה:
בתיקון
של חטאים,
למען ישועת כולם
גברים, בחסד
של רוח הקודש,
לתפארת האב האלוהי.
כוונת האפיפיור
נוצרים
לתרום
להקל
הסבל
חומר
ורוחני.
כוונה מיסיונרית
הדתיים
בשטחי המשימה
תנו להם להיות סימן חי
של אהבת האל.
כוונת הבישופים
הרוח
קדוש
לתמוך באלו
שמתמסרים לעצמם
להתנדבות
נוצרי.
תפילה מאמא של כומר
אלוהים אוהב, אני מודה לך שהפכת אותי לאמא של כומר.
כמו מרי, אמו של בנך ישוע, אני שרה את מזמור ההודיה שלי לרחמיך האבהיים על כך שהצבת את מבטך של אהבתך על משפחתנו, וקוראת לבננו להמשיך באותה שליחות של ישוע בהיסטוריה: שר הרחמים, המבשר של תקווה וטבעת של חיבור בינך לבין המאמינים.
לצד הכרת התודה של כל אם על מתנת החיים, לא אסתיר ממך את הדאגה לשליחותו של בני שנקרא לחיות את שירותו הכוהני בתקופה של שינויים עמוקים ומהירים.
תן לו לשמור רצון עז לקדושה בנפשו כדי שיוכל להקרין.
יהי רצון שהוא, בחיקוי ישוע, יהיה שומרוני טוב לפצועים בחיים.
תנו ללב שלו להיות פתוח לכל, דרך שכולם יכולים לנסוע בה וכולם יוכלו לפגוש את פניו של ישוע.
אל לנדיבותו לדעת עייפות, אלא יהיה כמזרקה המרווה את צימאונם של העייפים ומציעה דברי תקווה בעולם יתום מתקוות.