בצילו של ניל ארמסטרונג ובתוך החותם הזה שנותר על הקרקע של הלוויין שלנו, פרופסור מדי חש אפוא את נוכחותו המתמדת של אלוהים, לו הוא הודה על כך ש"גרם לי להיוולד בעידן הזה ועל כך שאפשר לי להיות עד למפעל הזה ( ...) שבה כולם קיבלו טוב..."".
מדי, יליד פורטו רקנאטי, לאחר תיכון נרשם לפקולטה לפיזיקה לאחר שדחה את הפילוסופיה. הוא התייחס לבחירה כך: "הנושא הקרוב ביותר למציאות, לאמיתות הדברים, הוא הפיזיקה". ופיזיקה זה היה, אבל פיזיקה בעלת מוטיבציה ובהחלט לא מאוד טכנית כי, כפי שהצהיר בנאום באוניברסיטה הגרגוריאנית, "כשבשנת 1928 נרשמתי לפקולטה לפיזיקה טהורה (...) לקחתי את זה בדיוק בשביל זאת: כי הרגשתי ייעוד, בסבל שלי, של ההרמוניה של האמת בין פילוסופיה, פיזיקה ואמונה." הוא נכנס לתפקידו כנשיא המכון לגיאופיזיקה ובשנת 1955 הוענק לו הקתדרה לגיאופיזיקה באוניברסיטת רומא.
כדור הארץ, אפוא, היה בעיקר תחום עבודתו והוא הקדיש את מיטב מרצו לחקר כדור הארץ ומסתוריה. במיוחד התעניין בשדה המגנטי של כדור הארץ וביוני 1948 פרסם מאמר בו חזה את קיומם של מה שייקרא לימים "חגורות ואן אלן".
הרעיון התקבל בספקנות ניכרת על ידי הקהילה המדעית, שלימים עתידה לשנות את דעתה כאשר בשנת 1958 נאס"א הודתה בקיומן של להקות שעמדתן דומה מאוד לזו של "הלהקות" שהוא חשב באינטואיציה.
ב-1966 מונה לחבר במועצה ההדיוטה למדינת הוותיקן. הפרופסור. גאביצ'י ממשיך ונזכר שביום השנה הראשון למותו, שהתרחש ב-26 במאי 1974, הגנרל הישועי האב פדרו ארופה שלח את המילים האלה למשפחת מדי: «פדרו ארופה SJ, העליון הכללי של אגודת ישו, מברך את האדון על שנתנו לנו בפרופ. מדי היא דוגמה לנוצרי אותנטי, שבו האמונה מזדהה עם החיים על כל ביטוייהם והתקווה היא שם נרדף לוודאות של חיי נצח בהצטיינות כריסטו בדאו.
הוא מתחנן למען כולנו שידעו, העריכו ואהבו אותו בלב חבר".
בסיום מאמרו מדגיש פרנקו גאביצ'י: «אנריקו מדי, לפיכך, יישאר לנצח עבורנו ה"מקשר" בין כדור הארץ והשמיים ודוגמה נוצצת המציינת לאנשי רצון טוב את הדרך האמיתית ללכת בה כדי להגיע למימוש המלא. של עצמנו".
שלב הבישופות של תהליך הקנוניזציה בעיצומו בסניגליה, שנפתחה ב-1996, ועבורה העניקה לו הכנסייה הקתולית את התואר "עבד האל".