קבלת פנים לבבית לפגישה החודשית שלנו בחברת סנט ג'וזף בחודש אוקטובר זה, המנוקדת בהסתכלות זוהרת להנצחת קדושים חשובים. ב-1 באוקטובר נזכרנו ברופאת הכנסייה הצעירה תרזה של הילד ישו, אתמול פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, ב-11 הקדוש יוחנן ה-15, האפיפיור הטוב, שהוטבל בשמו של אנג'לו ג'וזפה, שהוא היה חסיד גדול שלו, ב-18 החסידים הגדולים של ג'וזף הקדוש, תרזה הקדושה מאווילה. ב-24 אנו חוגגים את לוק הקדוש, האוונגליסט של הרחמים האלוהיים. יתר על כן, למשפחתי הדתית, ב-XNUMX באוקטובר אנו חוגגים את חגו של הקדוש לואיג'י גואנלה, אבי העניים והמנחם של אלה שעייפים בחיים בשל נטל הנכות..
במסגרת ההילות הזוהרות הללו, שלנו הוא פגישה מלאת חיבה, הערכה והקשבה להרמוניה של צלילים שרק הנשמה מאוהבת ועשירה באמונה יכולה לחוות.
אנו רוצים שהערב הזה יהיה בהרמוניה עם תשומת לב ותפילה עם כל בעלי הרצון הטוב, עם סבים וסבתות, עם זוגות נשואים שחווים רגע של חסד במאבק היומיומי של לדעת לזהות את הדרך ללכת למען טוב ויעילה. חינוך לילדים. כמו כן אנו מבקשים להתפלל לזוגות מאורסים ולזוגות החווים קשיים בזוגיות.
הערב אנחנו רוצים לדבר "לב אל לב" עם ג'וזף הקדוש, אביו הארצי של ישוע.
אנו חולמים ומקווים שג'וזף הקדוש יהיה המורה שלנו לא כל כך בגלל המילים שהוא לא ביטא, אלא בגלל ההקשבה שהוא הצליח להעניק לרצון האל ולהכניס לחיינו השבריריים את המילים האלה שנתנו לו נחמה בספק. ונחישות תהיה בציות להכרזה זו על הישועה.
חזרנו מספר פעמים על כך ששתיקתו של ג'וזף הקדוש לא הייתה אילמות, דממה פסיבית, אלא דממה מוארת בקרנות עם היבטים רבים המשקפים צבעים זוהרים, כמעט אינדיקציות לדרכים שיש ללכת בהן כדי ללכת מימין. נתיב הקדושה, כמלאות האושר האוונגליסטי.
כמו תמיד בתחילת אירוע הרדיו הזה, אני רוצה להביע ברכה לבבית לכולם: למאזינים, לאלה שמאזינים לנו בבית או ברחוב שחוזרים מהעבודה, לאלו שמכינים ארוחת ערב, אבל, ב במיוחד לאלה הסובלים ממצוקות רבות, ממצוקות כמו בריאות לקויה, אי הנוחות הפנימית של דיכאון, ולעיתים אפילו חוסר סובלנות כלפי החיים עצמם. אנו רוצים להחדיר משב של רצון טוב לקשיי היחסים עם הבתים המשותפים, ועוד יותר, החולשה בחיי המשפחה כמו הקשר בין בעל ואישה להורים וילדים; שבו איבדנו את ההרגל לומר - כפי שהאפיפיור פרנציסקוס מציע לעתים קרובות - "לבקש רשות לעשות משהו, להתנצל, להגיד תודה מחייכת". אבל גם ברכה בחיוך מסוים למי שכועס על החיים עצמם, למי שעדיין לא מצא סיבה חזקה ותקפה לחיות.
אבל יש חיבוק מיוחד למי שמרגיש חסר תועלת בחיים, לבד, למי שאין לו חברים. בתפילה זו נרצה להיות קרובים אליו בהרבה חום ידידותי וחיבה אחים.
בתפילה זו עוזר לנו האפיפיור פרנציסקוס להרהר בבית נצרת בפאר האהבה האמיתית, אשר באמצעות החסד האלוהי זורמת כמקור של אמון ותקווה לעתיד. התבוננות פירושה הזדהות עם הזוג הנשוי הזה שאוהבים זה את זה, עוזרים זה לזה, אוהבים זה את זה ומתכננים את עתידם על בסיס ההשגחה האלוהית.
פעמים רבות ההתבוננות במשפחה זו של נצרת מרתיעה אותנו על המרחקים הניכרים שמפרידים בין חיינו לבין האידיאלים שחלמו והרהורים.
ואז מחוסר הנוחות שלנו עולה זעקה לעזרה כדי שהמשפחה הקדושה של נצרת תוכל לבוא לעזרתנו ולהחזיר רוח חיים ליחסים האנושיים שלנו, אנרגיה מחודשת למקצוע הקשה של חיי אדם.
כמה היינו רוצים שרגשותינו יתאימו לרגשותיהם של יוסף ומריה כלפי השליחות שה' הטיל עליהם וכיצד היינו רוצים שמשפחת נצרת הקדושה תהפוך גם את משפחותינו למקומות התייחדות וטקסים של תפילה, ואותנטיים. בתי ספר לבוספל וכנסיות ביתיות קטנות.
preghiera
ישו, מרי ויוסף,
בך אנו מהרהרים
הפאר של אהבת אמת,
אנו פונים אליך בביטחון.
המשפחה הקדושה מנצרת,
להפוך גם את המשפחות שלנו
מקומות של התייחדות ותפילה,
בתי ספר אותנטיים לבשורה
וכנסיות ביתיות קטנות.
המשפחה הקדושה מנצרת,
לעולם לא תהיה עוד חוויה במשפחות
של אלימות, סגירות ופילוג:
כל מי שנפגע או שערורייתי
שתמצא בקרוב נחמה וריפוי.
המשפחה הקדושה מנצרת,
אנו מבקשים מכם להעלות את המודעות של כולם
של הדמות הקדושה והבלתי ניתנת לערעור של המשפחה,
יופיו בתוכניתו של אלוהים.
ישו, מרי ויוסף,
תקשיב, תענה לבקשתנו.
אָמֵן.
המשפחה היא מקום של קדושה אוונגליסטית, המושגת בתנאים הרגילים ביותר.
אתה יכול לנשום זיכרון של דורות ובעלי שורשים שמאפשרים לך להגיע רחוק. זהו מקום של הבחנה, שבו מלמדים אדם להכיר בתוכניתו של אלוהים לחייו ולאמץ אותה באמון. זהו מקום של נדיבות, של נוכחות דיסקרטית, אחווה ותומכת, שמלמד אותנו לצאת מעצמנו לקבל את פני אחרים, לסלוח ולהרגיש סליחה".
במסעו לנצרת לפני כמעט חמישים שנה, כינה פאולוס השישי את בית נצרת בית ספר: בית ספר שבו למדו לבנות יחסים עם אלוהים ועם אנשים. בית ספר לאהבה, תפילה ותשומת לב הדדית.
כנסייה שהיא משפחה מורחבת בשטח יודעת למקם את עצמה במציאות הקהילתית, בקבוצות כנסייתיות באהבת אב ואם שחיים בהשתתפות אוהבת באחריות האפוטרופוס, המגן מבלי להחליף את עצמו, המתקן בלי להשפיל, המחנך בדוגמה ובסבלנות.
בתנ"ך יש שאלה קבועה: אבי החיים שואל: איפה האח. זוהי שאלת אלוהים לקין, המבקש מידע על אחיו הבל. קין פוטר את עצמו מאחריות ואומר שהוא לא השומר של הבל אחיו. התנתקותו של קין אינה מוצאת חן בעיני אלוהים. הבורא נותן לכל יצור אנושי לא רק את האחריות לבריאה, אלא בעיקר לאנשים. אנו חייבים ויכולים לממש את האחריות הללו על ידי השתתפות זהירה באירועי החדשות היומיות תוך המתנה שקטה מוארת בתפילה הפתוחה לרצון האב.
אל לנו לשכוח שהכנסייה היא משפחתו של אלוהים, אבל מעל לכל, זוהי משפחה של ילדים שמכירים זה בזה כאחים ואחיות ויש ישו כאחיהם הבכור, שחתם עם האב ואיתנו ברית של אהבה ומשמורת נצחית על חיינו. במשפחה אחראית, אף אחד לא רשאי להתייחס למישהו רק כנטל, בעיה, עלות, דאגה או סיכון: האחר הוא בעצם מתנה, שנשארת כזו גם כשהוא נוסע בדרכים שונות. גיוון הוא הדרך המפרכת לעושר גדול מתמיד.
הקהילה הכנסייתית היא בית פתוח. הכנסייה, הרחק מהשאיפה לגדולה חיצונית, מסבירת פנים בסגנון המפוכח של חבריה, ובדיוק מסיבה זו, היא מהווה גשר נגיש לתקווה לשלום הטמונה בכל אדם, לרבות אלה שניסו חיים. - יש לב פצוע וסבל.
"בכוחו של החסד האלוהי, הכנסייה יכולה באמת להאיר את עתיד הלילה של האדם, להצביע בפניו באמינות מופגנת על המטרה העתידית על ידי שיתוף צעדיו, בדיוק בגלל שהכנסייה כקהילה של גברים ונשים חיה את חוויית היותה. התחדש ללא הרף בלב הרחמן של האב".
לאחר התפילה לקדוש יוסף
תהיה לנו הפסקה מוזיקלית
ג'וזף הקדוש, עזור לנו להישאר תמיד קרוב לישוע,
לא רק כשאנחנו בכנסייה,
אבל מעל הכל כשאנחנו עם המשפחה,
בעבודה, עם חברים, בבר ובין אנשים.
כמה עמוק אהבת את מרי,
לעזור לנו לאהוב את המשפחה שלנו בתשוקה ו
כל האנשים שאנו פוגשים ברחוב;
עזרו לנו לראות בפניהם את הפיזיונומיה של בנך ישוע.
אנחנו מסמרים לך שהבתים שלנו דומים לבית שלך בנצרת,
שתמיד נוכל לחיות באווירה של אהבה ושלווה,
שיהיה לחם ושלום בבתינו,
פרי עבודה ישרה ומכובדת.
שהמשפחה שלנו תהיה באמת כנסייה ביתית,
איפה אתה מרגיש נאהב ואיפה אתה אוהב.
סנט ג'וזף קבל את כולנו תחת המעטפת שלך,
אנו סומכים עליך שחווית את החרדה של המחר,
חוסר ביטחון בעבודה ודאגות יומיומיות
של חיים שחיים כמתנה של עצמנו לאחרים.
עזרו לנו להיות תמיד עם ישוע ועם ישוע.
עזרו לנו לחיות עם אחרים כאחים ואחיות
שאינם מפחדים לחיות את הבשורה,
לתת לעצמנו להיות מונחים על ידי דבר ישוע.
וכאשר יום אחד בגן עדן ישוע
מפנה את אצבעו הרחמנה כלפי כל אחד מאיתנו
הוא ישאל אותנו כמו פיטר: "האם אתה אוהב אותי?",
עזרו לנו לענות: "אתה יודע, ישוע, שאהבתי אותך ואני אוהב אותך" אצל האחים והאחיות שלי.
יוסף הקדוש שהיה מורה לחיי אדם עבור ישוע,
עזרו לנו להיות תלמידיו האמיתיים.
ג'וסי סנטו אתה אלוהים גדול
אני אוהב לחדש את ההשתקפות שלנו בשעה זו של רוחניות, בתפאורה של חודש אוקטובר הזה עם הצבעים העזים המכסים את עלי העצים בסתיו. הטבע, בעונה זו, במבט ראשון, נראה מראה חיוך עייף, אבל במקום זאת הוא השמחה על כך שהצליח להעניק חיים עם פירות ושמחה עם צבעים. הסתיו הוא ללא ספק פרידה מהעונה היפה, אולם חודשי הסתיו הראשונים מוקפים בצבעי התקווה, זוהי פרידה, ברכה חמה ומלאת ציפיות. זוהי פרידה מיטיבה ומלאת תקווה בעונת האביב.
סתיו, מעבר להיצע הצבעים, במיוחד לקשישים שלנו, שבצעירותם לא הכירו סופרמרקטים. בזמנם היה בחנות הכפר כל מה שהכרחי לחיים, שהתווסף לאספקה הגדולה שאמא טבע איפשרה לאחסן במזווה או באסמות. סתיו מציע יין לשמחת הלב, ממלא את המיכלים בשמן לתמיכה בבריאות.
הייתי חושב שדווקא בסתיו עיניו של יוסף נשואות אל יופיה של מרים והוא החל לחלום על חתונה עם הילדה הצעירה הזו מנצרת.
המסמך הסינודלי על משפחת "אמוריס לטיטיה", שפורסם בחודשים האחרונים, מבליט את דמותו של יוסף, המעורב בו לא רק משום שהוא מייצג את הבעל והאב, אלא גם משום שדמותו המקראית של הפטריארך הזה מלאה בהצעות חדשות. , עדכני מאוד.
תמונה מאוד מודרנית ותמיד קרובה שתמיד יכולה להוסיף משהו ועדיין להגיד הרבה לעולם העכשווי. בהשתקפות כמה נקודות של ההמרצה, למעשה, מבטאות השראה מסוימת של "ג'וזפין".
אנחנו רוצים לשאול את עיניו של ג'וזף הקדוש כאדם, בעל ואבא ולהביט במריה. לשם כך אנו נעזרים במכתב היפותטי שנכתב על ידי Msgr. טונינו בלו בסנט ג'וזף.
טונינו בלו כותב: "תגיד לי, ג'וזפה, מתי פגשת את מריה? אולי בוקר אביבי אחד, כשחזר ממזרקת הכפר עם האמפורה על ראשו וידו על מותנו, דק כגבעול של דג קורנפלור?
או אולי יום אחד בשבת, בזמן ששוחח יחד עם בנות נצרת, מתחת לקשת בית הכנסת? או אולי אחר הצהריים של קיץ, בשדה חיטה, תוך השפלת עיניה המפוארות, כדי לא לחשוף את צניעות העוני, הסתגלה למקצוע המלקט המשפיל?
כשהוא חייך אליך בחזרה ונגע בראשך בליטוף הראשון שלו, שאולי הייתה הברכה הראשונה שלו ולא ידעת זאת? ובלילה הרטבת את הכרית בדמעות של אושר. הוא כתב לך מכתבי אהבה? אולי כן!
והחיוך שבו אתה מלווה את הנהון עיניך לעבר ארון הצבעים והצבעים גורם לי להבין שבאחת מאותן צנצנות ריקות, שכבר לא נפתחות, יש לך עוד כמה! ואז לילה אחד אזרת אומץ בשתי ידיים ונכנסת מתחת לחלון שלה, ריחנית בזיליקום ונענע, ושמרת לה חרש את פסוקי שיר השירים: "קום ידידי יפה שלי ובא, כי הנה ה'. החורף חלף, הגשם פסק, הפרחים הופיעו בשדות, זמן השירה חזר, וקולה של היונה עדיין נשמע בכפר שלנו הפירות והגפנים הפורחים מפיצים ניחוח קום ידידי, יפה שלי ובואי, יונה, אשר בבקעי הסלע, במסתור הצוקים, הראה לי את פניך, תן לי לשמוע את קולך! כי הקול שלך מתוק והפנים שלך חינניות והחברה שלך, היפה שלך באמת קמה, יצאה לרחוב, הבהילה אותך, לקחה את ידך בידה ובזמן שהלב שלך התפוצץ בחזה שלך. שם, מתחת לכוכבים, סוד גדול רק אתה, החולם, יכול להבין אותו. של מלאך ה'. של תעלומה שהוסתרה במשך מאות שנים וכעת חבויה ברחמה. של פרויקט גדול מהיקום וגבוה מהרקיע שמעליו.
ואז היא ביקשה שתצא מחייה, תיפרד ותשכח ממנה לנצח.
או אז החזקת אותה אל לבך בפעם הראשונה ואמרת לה רועדת: "בשבילי, אני מוותר ברצון על התוכניות שלי. אני רוצה לחלוק את שלך, מריה, כל עוד את נותנת לי להישאר איתך."
היא אמרה שכן, ונגעת ברחמה בליטוף: זו הייתה הברכה הראשונה שלך על הכנסייה המתהווה".
במשך כמה שבועות חידשו גם חיי החברה את דרכם הרגילה: הילדים חזרו ללימודים עם השמחה והנוסטלגיה של החגים בעיניים ובלבם.
אם מישהו חי בנוסטלגיה וזיכרונות לקטגוריית הסבים והסבתות, העבודה לא הסתיימה, להיפך, נדרשת ממנו פעילות נוספת.
זו הסיבה שבתחילת חודש אוקטובר, חוגגים את חג מלאכי השרת, חגגנו גם את חג הסבים והסבתות, מלאכי השרת ההשגחה האלה של הנכדים. הסבים והסבתות הם המלאכים המבורכים המוכנים להתערב בכל.