קדושה אינה מנוגדת למחויבות לעסק או לעבודה. אכן, הם כוכבים שמאירים ועושים את עיר הגברים צודקת יותר.
מאת מישל גאטה
הסיפור של החודש הוא על אחד מאיתנו, מישהו מ"הסמוך" כביכול. של מהנדס הידראולי העוסק במיוחד בטיהור מים באזור דרום איטליה. מיד כשהגיע לחברה הבין שאולי הוא היחיד שהיה שם לא בשביל המלצות, אלא בשביל קורות החיים שלו.
במחויבות רבה בחודשים הראשונים הוא הצליח להפעיל את חמישים המטהרים שהיה עליו לטפל בהם נותרו סגורים עד אז. בהמשך דאג גם לטיהור המים עבור חברות אחרות. הוא אומר ש"בכל מקום שהלכתי הבנתי שהניהול הקפדני של המים הציבוריים, בריאות האזרחים, עתיד ילדינו, טובת העיר הם ערכים ממדרגה שניה בהשוואה לרווח ואינטרסים פרטיים". עד שבעצם התבקש לשים את הערכים שבהם הוא תמיד האמין במקום השני. כדי ליצור רווחים, באחת העיריות הושלכה בוצת ביוב לנחל השכן שזרמה לים לאחר כמה קילומטרים. מאוחר יותר, יותר מעשר שנים לאחר מכן, היו המעצרים הראשונים.
"לא רציתי להיות הנוצרי של המחר." זה מה שהוא כל הזמן חזר לעצמו כדי לא להסתבך. אשתו וחבריו שחיו את הבשורה איתו עזרו לו לשחזר את השמחה והאור של בחירות נגד זרם. "המצפון שלי, ההשכלה שלי, האידיאלים שלי, דרשו ממני לצאת נגד שיטות אלה". רוברטו החליט להפסיק, עדיף להיות עני מאשר לא ישר.
מאוחר יותר נאלץ להתפטר גם מתפקידים אחרים. יש לו גם חוויות חיוביות בניהול מפעלי טיהור. באחד מהם, קואופרטיב חברתי על החוף, הוא היה יחד עם שניים אחרים. הוא מהנדס, חשמלאי ועובד עם עבר כנרקומן, שבזכות ההזדמנות הזו הצליח לחזור ולשוב לעולם העבודה. התוצאות היו יוצאות דופן, עד כדי כך שטכנאי מעבדה שבדק מעולם לא ראה את המים כל כך טהורים, וחשב שעסק בהם.
ניהלתם כיום מכון טיהור שפכים עירוני ועסקים פרטיים קטנים נוספים. הטכנאי הזה שלא האמין במים כל כך טהורים לוקח כעת קבוצות בית ספר לבקר במפעלים המנוהלים על ידי המהנדס שלנו.
מחיר העקביות גבוה. מצבו הכלכלי לא השתפר. אבל הוא האמין באהבתו של אלוהים, גם אם זה אומר לעשות בחירות על רקע הדגן. "הבוקר יצאתי לטייל על החוף. מול מחזה הים והשתקפויות השמש על פני המים, הרגשתי את נוכחות ה' מרגיעה אותי: אני בדרך הנכונה".