Qזה מה שאני: עיפרון של אלוהים.
עיפרון שביר שבעזרתו הוא כותב את מה שהוא רוצה. אלוהים כותב דרכנו.
למרות שאנו לא מושלמים ככלי עבודה, הוא כותב את מה שהוא רוצה. (אמא תרזה מכלכותה).
ההתפתחות הטכנולוגית של שלושים השנים האחרונות שינתה את החיים. תאוצה הופיעה בכל הדברים והזמן הפך חסר מספיק יותר ויותר. העולם העכשווי אפוף בטירוף בלתי ניתן לעצירה, שגורר את הכל ואת כולם למערבולת אינסופית. ומעל הכל, במרוץ הזה, אין עוד זמן לשבריריות, לאלה שמתבגרים, לאלה שכבר אינם יעילים... ובכל זאת, זהו בדיוק סוד החיים. מכיוון ששבריריות היא מרכיב מרכזי בכל אדם, השבריריות אולי מלמדת אותנו יותר מכל התגליות גם יחד, משום שהיא קוראת לנו לחזור אל האנושי, אל מהות החיים; השבריריות מזכירה לנו שאהבה היא המציאות היחידה שנותנת משמעות גם למה שנראה חסר תועלת וחסר ערך.
2/* המתבגר מגבש את רעיונותיו ורצונותיו האישיים הראשונים, תוך ניגוד למבוגרים. הם חייבים להבין את התגובות שלו, אבל לשמור על הכללים תקיפים.
מאת Ezio Aceti
Aבמאמר זה נעמיק בחשיבה של מתבגרים, הממד האינטלקטואלי שלהם המייצג מקור בלתי נדלה לתדלק את התנהגויותיהם, לפעמים אידיאליסטיות מאוד, פעמים אחרות מאוד טרנסגרסיבי ובעייתי. כבר דיברנו במאמרים קודמים על חוקר מודיעין, ז'אן פיאז'ה (1896-1980), שהיה לו הכשרון הגדול לתמוך במחקריו ביותר מאלפיים ניסויים ולכן ניסח הצהרות שבכל הנוגע להתפתחות אינטלקטואלית, זוכות לרוב המציאות לאישור.
Pמִשׁלוֹחַ
Aהבאת ילד לעולם היא חוויה נפוצה עבור זוגות רבים והיא בדרך כלל חיובית ומלאת רוך; זה כרוך גם במאמץ, אבל זה מותיר שמחה עמוקה, כאילו היה זה ציון דרך אליו הגיעו ההורים הטריים. למעשה, אהבתם של בני הזוג מבשילה אט אט ומתעשרת באהבת ההורים.
אבל ללדת ילד "מיוחד" עם מוגבלות זה דבר אחר. זוהי חוויה ייחודית, מלאה, עמוקה, אך גם מלאה במתח, חרדה ולעיתים ייאוש גדול. זה מוביל להבנה שהחיים קשים, מעייפים, אבל עדיין יכולים להיות מאושרים. למעשה, אהבת האם והאב עומדת למבחן כאשר הילד מושפע מכל פתולוגיה משביתה, שכן הסיכוי לעתיד נתפס כלא ודאי ומלא מתח. הבה ננסה אז להציץ בחוויותיהם של הורים אלה, ככל שניתן להציץ בדרכים שיש ליישם.