it IT af AF zh-CN ZH-CN en EN tl TL fr FR de DE iw IW ja JA pl PL pt PT ro RO ru RU es ES sw SW vi VI

סֵפֶר שֵׁמוֹת

של אמא אנה מריה חופות osb

ה' הולך באהבה בדרכו של האדם ובאירועי ההיסטוריה, הוא לא אלוהים רחוק, אלא אלוהים קרוב, אלוהים שמתבונן, מקשיב, מתרגש, מתערב בהשגחה.

משה רבנו כיום בן שמונים... הוא נולד במצרים ברגע העבדות הקשה ביותר, כאשר העם היהודי נרדף למוות. פרעה, למעשה, נתן פקודה להרוג את כל הילודים הזכרים של נשים עבריות. משהס ניצל בנס מהטבח בזכות רחמי אמו וחמלה של בת פרעה עצמה, גדל משה בחצר, זכה לחינוך מלכותי, כבוד ועושר. כשהגיע לגיל ארבעים, חש בלבו את הרצון לשחרר את אחיו מעבדות, אך התחייבותו נכשלה. נדחה מעצמם ורדוף על ידי פרעה, הוא נמלט מלא פחד, ולקח את דרך המדבר. כפליט עני, הוא התפרנס מרועה את עדרו של יתרו. 

אנו מוצאים אותו שוב כעבור ארבעים שנה... משה רבנו עדיין שם, רועה את הצאן, כמו בכל יום. אך באותו יום מושכת את תשומת לבו תופעת טבע יוצאת דופן: ליד חורב, הר האלוהים, בוער שיח, מבלי להתכלה (Ex 3,2). למרות שכעת זקן, מבטו של משה עדיין עירני ומרשה לעצמו לערער על המתרחש: "אני רוצה להתקרב ולהתבונן במחזה הגדול הזה..." (פס' 3). ברגע שהוא עושה את צעדיו הראשונים, קול קורא לו בשמו: "משה, משה!". המדבר הזה, שבו הכל נראה עלוב, מסתיר אוצר: "מישהו" מחפש אותו. השיח הזה חי. עוד יותר מעורב, מוזס אינו מהסס לרגע להשיב: "הנה אני" ונראה שאנו רואים אותו שועט בתנופה לעבר הסנה, באמצע האש, מוכן למפנה חדש בחייו, מוכן להתחיל מחדש, בזמינות מלאה, מבלי לדעת אפילו מה יבקשו ממנו. 

הקול שקרא לו, לעומת זאת, עוצר אותו כעת: «אל תתקרב! חולץ את סנדליך, כי המקום שאתה עומד עליו קדוש! המפגש עם אלוהים דורש היטהרות, הוא מצריך מודעות להיותם יצורים לפני הבורא, משרתים לפני ה'. לשמע הקול שעוצר אותו, מכסה משה מיד את פניו ונתקף בפחד גדול. איך אפשר שלא לזכור את הבתולה הבעייתית ברגע הכרזת המלאך? כמוה, גם משה נמצא כעת בגישה של הקשבה צנועה וטהורה. ואלוהים מן הסנה יכול לגלות את תוכנית הישועה שלו לעבדו: "התבוננתי במצוקות עמי במצרים...: אני יודע את סבלם". סבלות העם הם סבלו של אלוהים, שהוא להבת האהבה הבלתי נכשלת בין קוצים, בנסיונות. מסיבה זו – אומר יהוה – "ירדתי לשחרר את עמי מכוח מצרים ולהעלותם מהארץ הזאת אל ארץ יפה ורחבת ידיים אל ארץ זבת חלב ודבש" (פס' ח). אלוהים יורד, אבל באמצעות עבדו: "לכן לך! אני שולח אותך אל פרעה. הוציא את עמי, את בני ישראל, ממצרים! 

כעת, כשהוא יודע את תוכנית ה', משה מרגיש את כל חוסר ההתאמה שלו: "מי אני שאלך אל פרעה?" (פסוק 11). ושוב: "הנה אני הולך אל בני ישראל ואומר להם: אלוהי אבותיכם שלח אותי אליכם". יאמרו לי: "איך קוראים לו?". ומה אענה?" (פסוק 13). ברגע זה, מוזס רואה רק קשיים בלתי עבירים כאשר הוא מתמודד עם הקריאה. אבל עבור האדון חוסר ההתאמה של האדם אינו מכשול. ואכן, עבור הפרויקטים שלו, הוא מעדיף את החלשים, הקטנים, העניים, כי הוא עצמו הוא שפועל בהם כשהם מציעים את עצמם בזמינות צנועה. הנה, אם כן, ההבטחה האלוהית: "אני אהיה איתך" (פס' 12). זהו שם ה', שבעזרתו יוכל משה להתייצב בפני אחיו. זו, למעשה, המשמעות העמוקה של "אני הוא מי שאני": "הפועל להיות יהודי - מסביר התאולוג וחוקר המקרא היהודי פאולו דה בנדטי - צריך להיות מתורגם ל"להיות שם", ל"אני קיים איתך", אלא רק ה"אני". עלינו לומר: "הייתי, אני ואהיה איתך, איתך... אני אהיה איתך בסבלך העתידי, כפי שאני איתך עכשיו בסבלך הנוכחי וכפי שהייתי איתך בעברך סבל". נתמך בהבטחה האלוהית, משה עוזב, חוזר למצרים ואז מתמודד עם ההרפתקה של יציאת מצרים, חי בשקט יום יום. כאן אני כבר לא מוכתב על ידי ההתלהבות שלו, אלא מבוסס על אמון בנאמנותו של אלוהים יוכל לשאת את כובד הקשיים מעבר לכוחו ולהוביל עם קשוח נפש במדבר במשך ארבעים שנה. עם מותו בהר נבו הוא יאמר כן אחרון לה' הקורא לו להתנערות הגדולה הזו: לראות את הארץ המובטחת ולא להיכנס אליה. מִסתוֹרִין! אבל עם כן שלו משה מלמד אותנו שהארץ המובטחת האמיתית רחוקה עוד יותר, גבוהה יותר וניתן להגיע אליה בציות. 

כמו משה רבנו, גם עלינו להתקדם בביטחון בנתיב החיים בידיעה שאלוהים לא מפסיק לאהוב אותנו וממשיך לקרוא לנו כי הייעוד שלנו הוא זה: לחזור אליו בכל ליבנו, לאהוב אותו כי אנחנו אהובים. כשאנחנו סוטים מעט במסענו ומרחיקים ממנו את מבט הלב שלנו, אז הוא גם נראה לנו כמו סנה בוער, כמו אש השורפת את הלב שלנו, אבל במקום להרוס אותו, זה עושה אותו יותר חי ויכול לאהוב. 

כמה פעמים ה' קורא לנו בשם, לטלטל אותנו, לומר לנו: "איפה אתה, לאן אתה הולך, מה אתה עושה?". בכל קריאה ממנו גם אנחנו חייבים לומר תמיד כמו משה: "הנה אני, אני כאן!", אני בשבילך. והוא כל הזמן אומר לנו: "אני אלוהים, אלוהיך". הוא התמיכה של הקיום שלנו; הוא עצם החיים שלנו, הישועה שלנו, האוצר שלנו. יהי רצון שהלב שלנו יהיה כולו בשבילו, כי "הליכת המושיע היא שיתוף בישועה, כשם שהליכת האור משמעה להיות מוקף בבהירות" (אירניוס הקדוש). 

מתוך הסנה הבוער, אלוהים קורא לנו בכל יום לחיות באור האמת והאהבה. הבה ננסה, אם כן, להיענות לקריאתו ולקיים את רצונו בכל דבר כפי שהוא מתבטא במצבי הקיום הרגילים. ואם לפעמים אנו מרגישים חלשים, חסרי חושים או חסרי יכולת נדיב כאן אני, אנו סומכים על עזרתו: אם אנו מדשדשים, חלשים או נופלים, ה' מרים אותנו, תומך בנו, מנחה אותנו, שכן באהבתו העיקשת הוא רוצה להציל את כולנו, בכל מחיר. הבה נרשה לעצמנו להיתפס על ידו ולהיות מאוחדים בינינו, להגיע יחד לחג הפסחא הנצחי, למלוא השמחה באיחוד הקדושים.