טוטה פולצ'רה א מריה

של הכרטיס. אניו אנטונלי

Nבבשורת הבשורה מברך אותה המלאך: "תשמחי, מלאת חסד, ה' איתך". "מלא חסד" פירושו "מלא באהבת אלוהים" של אלוהים, בטוב ליבו, ברחמיו ולכן גם מלא ביופי, פאר וקסם. בלשון ההרהור התיאולוגי המודרני יכולנו לומר: מלא בחסד שלא נברא, כלומר ברוח הקודש, ובחסד מקדש שנברא.

בהדרגה לאורך מאות השנים, אמונת הכנסייה, המוארת ברוח הקודש, באה לפרש את "מלא החסד" כגאולה בצורה נעלה יותר, נשמרת בזכות ישו הגואל מחטא הקדמון ומכל חטא אישי, אכן, כפי שלימדו את מועצת הוותיקן השנייה, "מעוטר מהרגע הראשון בפאר של קדושה ייחודית ביותר" (לומן גנטיום 56), שגדלה אז ברציפות לאורך כל קיומה הארצי באמצעות אמונתה, הציות המוכן לרצון האל, האיחוד המושלם שלה עם המשיח במיוחד "למרגלות הצלב" (לומן גנטיום 58). במריה אנו מתבוננים הן בראשוניות המוחלטת של החסד והן בקבלה הבלתי מותנית ושיתוף הפעולה המושלם של חירות האדם. מרי כולה קדושה, כולה יפה בעיני אלוהים ובעיני הכנסייה. "אתה לגמרי יפה, הו מרי; הכתם המקורי לא בך. אתה תפארת ירושלים; אתה שמחת ישראל; אתה הכבוד של עמנו. אתה סנגורם של החוטאים". 

כולם קדושים ובו בזמן מגן על חוטאים, כמו ישו שבמהלך חייו הציבוריים הופיע כקדוש האל ובו זמנית כידידם של החוטאים, כי ככל שהקדושים יותר, כך הוא רחום יותר.

מרי היא השושנה המיסטית, כלומר מלכת הפרחים, מלכת הקדושים. קדושת הכנסייה, יופייה של האנושות הגאולה, מרוכזת בה, כפי שקורא המשורר הדגול דנטה אליגיירי מלאי השתאות ורגש:

"בך הוד, בך רחמים, 

בך רחמים, בך הוא אוסף 

למרות שהיצור טוב" (פרדיסו, XXXIV)

הבה נתבונן אפוא בקדושתה של מרים ונודה לאל בוראתה ומושיעה. יתר על כן, איננו יכולים שלא לזכור שכמו מרי, גם אנחנו נקראים להיות קדושים. לא נשמרנו מחטא הקדמון, כלומר מהמצב המקורי של ניכור מאלוהים, אבל אמנם בדרך אחרת השתחררנו מכוח השטן, החטא והמוות וקיבלנו את הכוח להתגבר. זה.