it IT af AF ar AR hy HY zh-CN ZH-CN en EN tl TL fr FR de DE iw IW ja JA pl PL pt PT ro RO ru RU es ES sw SW

מה המשמעות של קידוש של רוסיה ואוקראינה

מאת G. Cantaluppi

Pלמי שיש לב "טהור", כלומר נקי מדעות קדומות וסגירות אידיאולוגיות, גדולתו ושלמותו של היקום, שנחשפת שוב על ידי התקדמות המדע, מייצרת תחושת פליאה, אשר הופכת להכרת תודה לאל. פאולוס השישי כתב: "האדם מכיר, מקבל ואוהב את הישות שלו מאלוהים. הגישה הזו נקראת דת. הדת היא אפוא האשרור החופשי של מערכת היחסים המקורית של יצור-בורא. היא מורכבת בעיקרה מהצהרת התלות הזו, מערכת היחסים הזו, המסווגת את חיינו בסדר האונטולוגי ואשר עומדת בבסיס דרך החשיבה והפעולה שלנו" (2 בפברואר 1971).

תלות דתית בבורא יכולה לבוא לידי ביטוי  בדרכים שונות, למשל באמצעות המעשים הטובים שאנו מבצעים, כשהם מדגימים כניעה לרצון האלוהי. התקדשות לאלוהים גם היא בגדר "מעלת הדת" והיא ביטוי להערצה: הדבר מודגש על ידי הקטכיזם של הכנסייה הקתולית (מס' 2095).

עיקר המעשה של מעלת הדת הוא להעריץ את אלוהים, כלומר להכיר בו כבורא וכמושיע, אהבה אינסופית ורחום; באותה מידה היא הכרה ב"אין הנברא", שאינה קיימת אלא באמצעות עבודת האל; זה להלל אותו, לרומם אותו ולהשפיל את עצמו, להודות בהכרת תודה שהוא עשה דברים גדולים וששמו קדוש, כמו מרים ב מגניפיקט. 

עבור האמונה הנוצרית, קידוש פירושו להפריד משהו או מישהו מהעולם ולהפקיד אותו בידי אלוהים. זהו מעשה הנופל בגדר הדיבר הראשון, כלומר הוא מבטא את ההערצה הראויה לה' בלבד והפקרות מוחלטת להשגחתו.

יש לו גם תפקיד מגן ומרמז על דרך של תשובה והמרת דת. הקדשה אישית מובנת כמחויבות מתמדת ועקבית של אדם אחד או יותר ללכת על קו התנהגות מסוים הנאמן לחוק האל. 

האפיפיור פרנציסקוס הדגיש זאת היטב בהדרשה שלו ב-25 במרץ: "זו לא נוסחת קסם, לא, זה לא זה; אבל זה מעשה רוחני. זוהי מחווה של הפקדה מלאה של ילדים, אשר בצרה של המלחמה האכזרית וחסרת ההיגיון המאיימת על העולם, פונים אל האם. כמו ילדים, כשהם מפחדים, הם הולכים לאמא שלהם לבכות, לחפש הגנה. אנו פונים אל האם, משליכים פחד וכאב אל לבה, מוסרים את עצמנו לידיה. זה אומר להציב בלב הצלול והלא מזוהם, שבו אלוהים משתקף, את הטובין היקרים של אחווה ושלום, את כל מה שיש לנו והינו, כדי שהיא, האם שה' נתן לנו, תגן עלינו ותשמור עלינו".

מצידנו, "אם אנחנו רוצים שהעולם ישתנה, הלב שלנו חייב להשתנות קודם". זוהי הדרך שממנה מתחילים שוב לשנות מסלול, להפוך ל"אומנים" של השלום הזה, שאנו קוראים בכתב האמון, בזבזנו.